youtube facebook gedankenskizzen
Musik von Udi Berner
Udi Berner

Udi Berner

(For Hebrew version scroll down.)

Mit sieben Jahren begann ich, Musik zu schreiben. Ich erinnere mich noch das Gefühl gehabt zu haben, dass dies meine Art ist, mich selbst auszudrücken (vielleicht hatte es auch mit dem zeichnerischen Aspekt des Notenschreibens zu tun oder mit der Tatsache, dass ich Mozart bewunderte). Auf dem Weg fand ich heraus, dass es nicht nur eine Art des Ausdrückens war, sondern auch ein Kanal, durch den hindurch ich mit dem Allerinnersten meiner Seele und Welt kommunizieren kann.

Komponieren ist für mich vielleicht wie eine Art Meditation oder ein Gebet. Wenn ich Musik schreibe, fühle ich mich mit Teilen meines Bewusstseins verbunden, zu denen ich in anderen Momenten keinen Zugang habe. Dort finde ich die Magie, die im Universum existiert. Manchmal werden Elemente, die eigentlich nicht zusammengehören, zu einer Einheit oder zu einem zusammenhängenden Ganzen und ich bin immer erstaunt über die großen Auswirkungen, die selbst die kleinsten und feinsten Töne auf die gesamte Struktur haben können. Neben dem Gespräch mit dem Universum / dem kollektiven Bewusstsein / der Natur / Gott kommuniziere ich auch in zwei andere Richtungen: Eine ist die der Zuhörer. Ich versuche stets den Dingen, die mich in der Musik erstaunen, soviel Ausdruck wie möglich zu verleihen, so dass die Zuhörer sie hören oder fühlen können – wenigstens unbewusst. Außerdem versuche ich Elemente einzufügen, die die Menschen an Mitgefühl erinnern, denn das ist eines der Dinge, die der Welt heutzutage am meisten fehlen.

Die zweite Richtung ist die der Menschen, mit denen ich arbeite. Meistens sind es Regisseure und Choreographen. Während des Arbeitsprozesses gibt es einen Ideenaustausch zwischen uns. Diese Ideen werden so gut es geht in Worten ausgedrückt und gewinnen an Leben, wenn wir die Musik zur Arbeit hinzufügen. Dann fühle ich, dass eine Art Elfenstaub in der Luft liegt, denn viele Dinge fügen sich zusammen, vereinen und verändern sich in einer Art, die nicht beschrieben werden kann.

Jedes Mal, wenn ich Berlin besuchte, fühlte ich mich heimisch. Die Atmosphäre (ja, selbst das Wetter), die Art der Menschen und das viele Schaffen auf unterschiedlichen künstlerischen Gebieten fühlten sich für mich wirklich richtig an und weckten meine Sehnsucht, ein Teil davon zu sein.

Die einzigartige Verbindung von Künstlern in der Theatrale und der Schwerpunkt auf Theater und Worte (meine zweitgrößte Liebe) erregten sofort meine Aufmerksamkeit und ließen in mir den Wunsch entstehen, zu dieser Gruppe dazu zu gehören.

Zu den Stücken:

Yahli – aus „Merkava“. Ein Teil aus einem Tanzprojekt von Merav Cohen. Das Stück handelt von emotionalen und physischen Kämpfen der Menschen, wenn sie Katastrophen begegnen.

Dialogues 1 – Erster Satz von vieren für Streichorchester. Live-Aufnahme eines Konzertes an der UNESCO Konzerthalle, Paris. Thelma Yellin Symphonieorchester. Dirigent: Menachem Nebenhaus.

Nisayon – Musik für das erste Gedicht von Leah Goldbergs Zyklus „Nisayon“ („Versuchen“). Ellah Rosner – Sopran, Udi Berner – Bratsche, Yael Even-Chaim – Klavier.

 

התחלתי לכתוב בגיל 7. אני זוכר שהרגשתי שזאת הדרך בשבילי להביע את עצמי (אולי זה היה קשור גם לאספקט הציורי בכתיבה של התוים או לזה שהערצתי את מוצרט). עם הזמן, גיליתי שזו לא רק דרך הבעה אלא גם להתחבר למקומות הכי כמוסים ועמוקים בנפש ובעולם שלי.

הכתיבה בשבילי היא כמו איזה סוג של מדיטציה, או אולי תפילה. בזמן הכתיבה, אני מרגיש מחובר לרבדים במוח שבאף מצב אחר אין לי את היכולת להתחבר אליהם. במקומות אלה, אני מוצא את הקסם שקיים ביקום. לפעמים קורה שדברים שלכאורה אין בינהם שום קשר, מתחברים, ואני כל פעם נדהם מחדש מאיזו משמעות עצומה יש לכל צליל הכי קטן ונסתר בתוך המבנה הגדול. מעבר לתקשורת עם עצמי ועם הקוסמוס/תודעה קולקטיבית/טבע/אלוהים זו הדרך שלי לתקשר בשני כיוונים נוספים: אחד הוא הקהל. אני תמיד מנסה להנכיח עד כמה שניתן את התגליות שמדהימות אותי בתוך המוזיקה על מנת שהקהל יישמע אותן, או יחוש בהן, לפחות באיזשהו רובד תת-מודע. בנוסף, אני תמיד מנסה להכניס למוזיקה אלמנטים שיזכירו לאנשים חמלה מהי, כיוון שזה אחד הדברים שהכי חסרים בעולם היום. הכיוון השני של תקשורת הוא עם האנשים איתם אני עובד. לרוב יהיה זה במאי או כוראוגרף. לאורך כל העבודה על פרויקט ישנם חילופי רעיונות ביני לבין מי שאני עובד איתו. רעיונות אלה מבוטאים במילים, עד כמה שרק אפשר ובאים לידי ביטוי כשאנחנו מכניסים את המוזיקה לתוך העבודה. אז, אני מרגיש איזה מין אבק פיות מסביב, כי תמיד הדברים מתחברים, מתיישבים ומשתנים באופן שלא ניתן לתאר.

כל פעם שביקרתי בברלין הרגשתי בבית. האוירה בעיר, ההתנהלות של האנשים והעשייה הענפה בתחומי האמנות השונים תמיד הרגישו לי נכונים והעלו בי את הרצון להיות חלק מהם.

ההתאגדות המופלאה של אמנים שיש בתאטרלה והעיסוק המרכזי בתאטרון ובמילים (אהבתי הגדולה השנייה) מיד משכו את תשומת ליבי וגרמו לי לרצות להיות שייך לקובצה כזו של אנשים.

 

מרכבה

קטע מתוך עבודת מחול של מירב כהן. המתעסקת בהתמודדות הרגשית והפיזית של אדם עם אסונות

דיאלוגים

פרק ראשון מתוך ארבעה, לתזמורת מיתרים. הקלטה מקונצרט באולם אונסקו, פריז. התזמורת הסימפונית תלמה ילין. מנצח – מנחם נבנהויז

נסיון

לחן לשיר הראשון מתוך מחזור השירים „ניסיון“ מאת לאה גולדברג. אלה רוזנר – סופרן, אודי ברנר – ויולה, יעל אבן-חיים – פסנתר

BilderUdiUdi Berner Audio
Sinnspruch des Tages
Dann wird man naturgemäß die Staubsauger auch als Insektenvertilger gebrauchen. Es ist geradezu haarsträubend, daß der Staubsauger heute noch nicht zum Insektenvertilgen gebraucht wird.
~Paul Scheerbart
Impressum

Michael Bahn
Alter Markt 9
12555 Berlin

kontakt (at) die-theatrale.de

© 2012 "Die Theatrale" - Disclaimer